הסופר אנדריי סיניאבסקי: ביוגרפיה, יצירתיות וספרי מחברים

הסופר הרוסי סיניאבסקי אנדריי דונטוביץ ', שהביוגרפיה שלו הסתיימה בפברואר 1997 בפריז, היום לא רק לא נשכח, אלא ממשיך להיות אחד הדמויות המרכזיות של הספרות של הפזורה הרוסית. שמו מוזכר כל הזמן בדיונים החברתיים והפוליטיים החריפים המתגלעים בין נציגי קבוצות ספרותיות שונות. לכן, לא יהיה זה מיותר להיזכר באדם יוצא דופן זה ולחשוב על מה מחשבות ורעיונות שהוא רצה להעביר לצאצאיו.

מתוך הביוגרפיה של הכותב

הסופר העתידי אנדריי סיניאבסקי נולד בשנת 1925 במוסקבה. ילדותו עברה במשפחה אינטליגנטית ממוצא אצילי. אבותיו של הסופר תפסו עמדה בולטת באימפריה הרוסית, אך צוינו גם על השתתפותם באירועים מהפכניים. עובדה ידועה היא כי הסביבה התרבותית והאינטלקטואלית שיש לה השפעה מכרעת על היווצרותה של אישיות יצירתית. זה היה בסביבה כזו כי בעתיד ידוע סופר Sinyavsky אנדריי Donatovich הוקמה. המשפחה תמכה מאוד ברצונו של הצעיר ללמוד. אנדריי גילה עניין מיוחד בפילולוגיה ובחקר שפות זרות. אבל החינוך שלו נקטע על ידי פרוץ המלחמה. מאז סתיו 1941 התגוררה משפחתו בפינוי בסזראן. כאשר לאחר סיום בית הספר התיכון אנדריי Sinyavsky כבר נקרא בצבא ההפעלה. הוא נכנס לפקולטה הפילולוגית של האוניברסיטה הממלכתית של מוסקווה ב -1945, לאחר הניצחון. לאחר סיום לימודיו, הוא ניהל עבודה מדעית במכון לספרות עולמית, וגם לימד במחלקת העיתונאות של אוניברסיטת מוסקבה, ובבית הספר למוסיקה לאמנות במוסקבה.

יצירתיות ספרותית

דרכו לספרות ספרותית גדולה, אנדריי סיניבסקי, התחילה במאמרים ביקורתיים, לימודי ספרות וביוגרפיות של הקלאסיקות של הספרות הרוסית במאה העשרים. עבודתו בתחום זה הוכרה על ידי קהל הקוראים. איש המכתבים הצעיר נהנה ממוניטין ראויים הן בחוגי הבוהמיה של מוסקבה והן מעבר לגבולותיה. לפניו היו הסיכויים המדהימים והקיום המוצלח של התובע הסובייטי הספרותי. אף על פי כן, הסופר אנדריי סיניאבסקי, שהביוגרפיה שלו התפתחה די בהצלחה, התכונן לעשות סיבוב חד בחייו. הוא בקושי חשד בעצמו על מה שהזעזועים מחכים לו.

אברם טרץ

בשלב מסוים של עבודתו נתקל המחבר בבעיה בלתי ניתנת לפתרון - חוסר האפשרות לדבר ולכתוב את האמת על המציאות הסובבת אותו ואת יחסו אליה. אף אחד לא היה קורא או שמע מה Sinyavsky אנדריי Donatovich התכוון לומר בספרות הרוסית. ספריו פשוט לא יכלו להתפרסם בברית המועצות. אבל הדרך החוצה נמצאה. תחת שם בדוי, הוא יכול לומר כל מה שיראה. ולפרסם את יצירותיהם מחוץ למדינה שלהם. הכינוי שלו אנדריי Sinyavsky לווה מן הדמות של השיר פושע אודסה. הוא תיאר את הרפתקאותיו של נוכל קטנוני של לאום יהודי. אז הוא הפך לאברם טרץ. בתחילת שנות השישים יצא לאור הרומן "ליובימוב" במערב, הסיפור "בית המשפט הולך" והכתבה הפובליציסטית החדה "מהי ריאליזם סוציאליסטי?", לעג דשלי לעקרונות הרשמיים של הספרות הסובייטית. במולדתו של הסופר, מעטים ניחשו כי המחבר של עבודות אלה הוא Sinyavsky אנדריי Donatovich. ספריו יצאו בשמו של אברם טרץ בעמוד השער. סיניאבסקי היה אחד הראשונים שהצליחו לרמות צנזורה סובייטית.

התהליך

רק עכשיו לא סלחו השלטונות הסובייטיים על הסדרים כאלה על יסודותיהם. בספטמבר 1965 נעצר הסופר על ידי הקג"ב. הם לקחו אותו בשדרות ניקיצקי בתחנת טרוליבוס. כך, אנדריי סיניאבסקי, שביוגרפיה שלו עד כה לא ביצע פניות חדות כאלה, הפך לאסיר פוליטי. באותו מקרה נעצר גם הסופר יוליוס דניאל, שגם פירסם את ספריו תחת שם בדוי במערב. תהליך סיניאבסקי-דניאל הפך להיות משמעותי ביותר בהיסטוריה של התפתחות המחשבה החברתית. בברית-המועצות נשפטו סופרים על יצירותיהם. זה היה מאוד כמו ציד מכשפות מימי הביניים.

תנועה חברתית להגנה על סניאבסקי ודניאל

משפט הסופרים, שהסתיים בגזר דין של שבע שנים, עורר תגובות ציבוריות רבות בברית המועצות ומחוצה לה. הדבר החיובי היה שאנשים רבים קמו על הנידונים במדינה. וזה קרה למרות התעמולה הרשמית הבלתי מרוסנת. עבור השלטונות, שארגנו את התביעה של סניאבסקי ודניאל, היתה זו הפתעה לא נעימה. אנשים אספו חתימות תחת ערעורים להגנת סופרים ואף הלכו להפגנות במרכז מוסקווה. עמדה זו דורשת אומץ רב. מגיני הסופרים יכלו בקלות לעקוב אחריהם. אבל התנועה להגנה על אסירים התפשטה בכל רחבי העולם. בבירות אירופיות רבות ובחו"ל התקיימו הפגנות מול המשימות הדיפלומטיות הסובייטיות.

בשבי

מסקנה אנדריי סיניאבסקי שירת את מרדוביה בדוברובג. על פי ההוראה ממוסקבה, נעשה בה שימוש רק בעבודות הקשות ביותר. עם זאת, המחבר לא השאיר יצירתיות ספרותית. מאחורי גדר התיל כתב אנדריי סיניבסקי מספר ספרים - "קול המקהלה", "הולך עם פושקין", "בצל הגוגול". המחבר לא היה אפילו את הביטחון שהוא יצר בכלא יגיע הרצון, אל הקורא. בלחץ דעת הקהל הבינלאומית שוחרר הכותב מהכלא לפני תום הקדנציה. ביוני 1971 שוחרר.

הגירה

בשנת 1973, פרופסור חדש מרוסיה, אנדריי Sinyavsky, הופיע באוניברסיטת המפורסם של פריז בסורבון. הביוגרפיה של הסופר המשיכה בהגירה. הוא הוזמן לעבוד בצרפת זמן קצר לאחר שחרורו מהכלא. אבל רק מחלקה של הפרופסור, הסופר לא יהיה מוגבל. אנדריי סיניאבסקי, שספריו הצליחו למצוא מענה ממגוון רחב של קוראים, בפעם הראשונה בחייו היה במצב שבו יוכל לפרסם את כל מה שנראה לו. ללא קשר לצנזורה. קודם כל, מה שכבר נכתב בברית המועצות בא לידי ביטוי.

כולל במשמורת. בפרט, "הולך עם פושקין". זהו אחד הספרים השערורייתיים ביותר, שנכתב על ידי Sinyavsky אנדריי Donatovich. אשתו של הסופרת, מריה רוזאנובה, היא במידה מסוימת מחברתה. ספר זה, אנדריי סיניאבסקי, כתב בכלא ונשלח אליה בתכתובת פרטית בגלל תיל דוקרני. עבור פרקים בודדים.

אנדריי Sinyavsky, "מכתב פתוח Solzhenitsyn"

בהפתעה מסוימת גילה סניאבסקי שבספרות בחו"ל, אותן תשוקות רועדות כמו במוסקבה. הגירה רוסית היתה רחוקה מאיחוד. למעשה, היא חולקה לשני מחנות - ליברלים ופטריוטים. ותגובת הצד הפטריוטי למאמרים הספרותיים והעיתונאיים של הפרופסור החדש בסורבון היתה שלילית ביותר. סלידה מיוחדת נגרמה מספרו של אברם טרץ "הולך עם פושקין". רוב המבקרים היו מעוניינים מי, לפי לאום, אנדריי Sinyavsky. ואברם טרץ לא איכזב את הקהל הזה, לאחר שפעל בנזיפה חדה למתנגדים. ב"מכתב פתוח לסולז'ניצין" המפורסם שלו, הוא האשים את ארצו המפורסם של השתלת סמכותיות חדשה וחוסר סובלנות של דעות אלטרנטיביות. ובכמות לא מבוטלת של סרקזם הוא הביא לידיעת הנמען שהוא עצמו אשם באומללותם של העם הרוסי, ולא בכמה יהודים מיתיים וכוחות אפלים אחרים. לאחר מחלוקת זו, הגישה של אברם טרץ לכתבי המהגרים ננעלה לעד. הסופר אנדריי סיניאבסקי נאלץ לחשוב על הקמת המגזין שלו.

"תחביר"

פרסום כזה נוצר. במשך שנים רבות, המגזין "תחביר" הפך לאחד ממרכזי המשיכה הרוחנית והרוחנית של הגירת רוסיה. הוא פורסם בפריז על ידי אנדריי סיניאבסקי ומריה רוזאנובה. המגזין כיסה מגוון רחב של נושאים מחיים ציבוריים, פוליטיים וספרותיים. הפרסום היה פתוח לאנשים עם השקפות שונות. הוא גם פרסם חומרים מברית המועצות. "תחביר" הוביל מחלוקת מתמשכת עם עוד פופולרי פרסום מעגלים מהגרים - "יבשת" ולדימיר Maksimov.